אמא
מילה בת 3 הברות.מילה שטומנת בחובה הרבה יותר מ3 הברות. עולם ומלואו. שורשים. אהבה, הזנה, קשר ....
מה אני עושה? אני מנסה לכתוב מה זה אמא??? ממש לא!!
התיישבתי אמש לכתוב את הבלוג הזה מתוך בעירה פנימית. הנושא הזה מופיע הרבה בחדר הטיפולים שלי וגם של הקולגות שלי: "הקשר שלי לאמא שלי".
משפטים כמו "הטענות שיש לי כלפי אמא שלי....",האבדן שלי-האבדן של אמי","הביקורתיות של אמא שלי", "אמא שלי הזניחה אותי", "אני מעריצה את אמא שלי",היכן היא היתה ,אמא שלי,כשכל זה קרה?" ,"אני לא סולחת לאמא שלי", "גיליתי שאני אוהבת את אמא שלי"...... משפטים כאלה ואחרים נשמעים הרבה בחדרי הטיפולים.
לאורך תקופה נפגשתי עם נשים באמצע החיים ,הבאות לאימון אישי,כדי לתקן דפוסים מתוך עולמן ו/או כדי לשנות משהו בפסיפס של חייהן. אצל זו החרדה מפעילה אותה באופן מאוד גלוי ואצל זו החרדה מסתתרת תחת ביקורתיות יתר,פדנטיות,החזקת שליטה ועוד דפוסים כאלה ואחרים שאיימו "לחרפן " אותה (במילים שלה).
לפעמים אנו מחזיקים בסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו ודואגים לרשת אותו,לצבוע אותו ולבנות סביבו תפאורה. הסיפור הזה תופס מימדים עצומים, משליך על החיים,על הבחירות שלנו בחיים, על מי שנמצא איתנו שם בחיים,לידינו ומסביבינו.
קורה לא אחת, כשמשהו "נשבר", כשיש טריגר לעבודה פנימית, להתבוננות פנימה ולשאילת שאלות ובכלל עצם הבאת סימן השאלה פנימה...אז בעצם מתחיל תהליך של "ריסוק" הסיפור האישי. נסדקת החומה שנבנתה ברוב עמל מסביב ללב,והכבידה עליו. בפיזיולוגיה ,לרקמה העוטפת את הלב קוראים פריקרדיום. ברפואה סינית ,לדוגמא, מכירים במצבים של הפרעות במערכת העיכול למשל,על רקע נפשי -רגשי ואז הטיפול ייעשה דרך מארידיאן הפריקרדיום, להרגיע את הנפש תחילה.
החומה הזו,יש שאוחזים בה,מזינים אותה השכם וערב בתירוצים וסיפורים שונים ומאוד מוצדקים.... ורק כשיוצאים מתוך הסיטואציה, כשיכולים להיות בתוך ומחוץ לסיטואציה בו זמנית,אפשר לראות מה באמת קורה? קרה? למה....?
ולגלות סלחנות,לגלות אמפתיה כלפי האם.
כל פעם כשקורה תהליך כזה,כשנופלים האסימונים למאומנת והיא מצליחה לראות את אמה באור אחר ומצליחה להבין כי
" אמא שלי הקריבה את חייה למעני",או "את הנאותיה" ,או "את הגשמתה העצמית ", או ש"פשוט עשתה את המיטב שלה מתוך אהבה יחד עם קושי להראות את אותה אהבה",או "מתוך הישרדות בתקופות לא פשוטות של חייה".....
כשהיא מצליחה לראות את העובדות , להבין את מקורן..... כשזה קורה
אני מרגישה כאילו הואר החדר בתובנה המאוד משמעותית שחילחלה וחדרה פנימה ללב של זו שיושבת מולי....
השינויים לא מאחרים להגיע.אני יכולה לראות את העיניים החומלות,אני יכולה להרגיש את הלב שנפתח, את הסדקים שהחלו להווצר בחומה הבצורה.
הללוייה!
זה הרגע להביא את הרגש לידי מעשה ,לידי תיקון. כמה שזה מרגש אותי ומרחיב את לבי,כשאני רואה את השינויים
ביחס אל האם ומשם בהרגשה הפנימית,בביטחון הפנימי, בתעוזה שמתבטאת בכוח לעשות דברים ,שקודם היה חשש אפילו לחשוב עליהם, ביציבה, בניצוץ שבעיניים ובכלל בהתנהלות היומיומית.
את הבלוג הזה חתמתי אמש בנימה אישית לאמא שלי ובינתיים קיבלתי הבוקר מייל מרגש המשתף אותי בשינוי וברגשות שעלו בהמשך לאותם אסימונים מהדהדים ואני מביאה אותו כאן בשינויים קלים ובשמות בדויים:
מילה בת 3 הברות.מילה שטומנת בחובה הרבה יותר מ3 הברות. עולם ומלואו. שורשים. אהבה, הזנה, קשר ....
מה אני עושה? אני מנסה לכתוב מה זה אמא??? ממש לא!!
התיישבתי אמש לכתוב את הבלוג הזה מתוך בעירה פנימית. הנושא הזה מופיע הרבה בחדר הטיפולים שלי וגם של הקולגות שלי: "הקשר שלי לאמא שלי".
משפטים כמו "הטענות שיש לי כלפי אמא שלי....",האבדן שלי-האבדן של אמי","הביקורתיות של אמא שלי", "אמא שלי הזניחה אותי", "אני מעריצה את אמא שלי",היכן היא היתה ,אמא שלי,כשכל זה קרה?" ,"אני לא סולחת לאמא שלי", "גיליתי שאני אוהבת את אמא שלי"...... משפטים כאלה ואחרים נשמעים הרבה בחדרי הטיפולים.
לאורך תקופה נפגשתי עם נשים באמצע החיים ,הבאות לאימון אישי,כדי לתקן דפוסים מתוך עולמן ו/או כדי לשנות משהו בפסיפס של חייהן. אצל זו החרדה מפעילה אותה באופן מאוד גלוי ואצל זו החרדה מסתתרת תחת ביקורתיות יתר,פדנטיות,החזקת שליטה ועוד דפוסים כאלה ואחרים שאיימו "לחרפן " אותה (במילים שלה).
לפעמים אנו מחזיקים בסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו ודואגים לרשת אותו,לצבוע אותו ולבנות סביבו תפאורה. הסיפור הזה תופס מימדים עצומים, משליך על החיים,על הבחירות שלנו בחיים, על מי שנמצא איתנו שם בחיים,לידינו ומסביבינו.
קורה לא אחת, כשמשהו "נשבר", כשיש טריגר לעבודה פנימית, להתבוננות פנימה ולשאילת שאלות ובכלל עצם הבאת סימן השאלה פנימה...אז בעצם מתחיל תהליך של "ריסוק" הסיפור האישי. נסדקת החומה שנבנתה ברוב עמל מסביב ללב,והכבידה עליו. בפיזיולוגיה ,לרקמה העוטפת את הלב קוראים פריקרדיום. ברפואה סינית ,לדוגמא, מכירים במצבים של הפרעות במערכת העיכול למשל,על רקע נפשי -רגשי ואז הטיפול ייעשה דרך מארידיאן הפריקרדיום, להרגיע את הנפש תחילה.
החומה הזו,יש שאוחזים בה,מזינים אותה השכם וערב בתירוצים וסיפורים שונים ומאוד מוצדקים.... ורק כשיוצאים מתוך הסיטואציה, כשיכולים להיות בתוך ומחוץ לסיטואציה בו זמנית,אפשר לראות מה באמת קורה? קרה? למה....?
ולגלות סלחנות,לגלות אמפתיה כלפי האם.
כל פעם כשקורה תהליך כזה,כשנופלים האסימונים למאומנת והיא מצליחה לראות את אמה באור אחר ומצליחה להבין כי
" אמא שלי הקריבה את חייה למעני",או "את הנאותיה" ,או "את הגשמתה העצמית ", או ש"פשוט עשתה את המיטב שלה מתוך אהבה יחד עם קושי להראות את אותה אהבה",או "מתוך הישרדות בתקופות לא פשוטות של חייה".....
כשהיא מצליחה לראות את העובדות , להבין את מקורן..... כשזה קורה
אני מרגישה כאילו הואר החדר בתובנה המאוד משמעותית שחילחלה וחדרה פנימה ללב של זו שיושבת מולי....
השינויים לא מאחרים להגיע.אני יכולה לראות את העיניים החומלות,אני יכולה להרגיש את הלב שנפתח, את הסדקים שהחלו להווצר בחומה הבצורה.
הללוייה!
זה הרגע להביא את הרגש לידי מעשה ,לידי תיקון. כמה שזה מרגש אותי ומרחיב את לבי,כשאני רואה את השינויים
ביחס אל האם ומשם בהרגשה הפנימית,בביטחון הפנימי, בתעוזה שמתבטאת בכוח לעשות דברים ,שקודם היה חשש אפילו לחשוב עליהם, ביציבה, בניצוץ שבעיניים ובכלל בהתנהלות היומיומית.
את הבלוג הזה חתמתי אמש בנימה אישית לאמא שלי ובינתיים קיבלתי הבוקר מייל מרגש המשתף אותי בשינוי וברגשות שעלו בהמשך לאותם אסימונים מהדהדים ואני מביאה אותו כאן בשינויים קלים ובשמות בדויים:
"היי רונית,
הבטחתי לספר...
אמש ניסיתי לעשות מדיטציה עם הדיסק "ויהי אור" ו... נרדמתי.
אז הבוקר קמתי ועשיתי!!
נכתב לי "הסליחה בך" או "הסליחה בתוכך" משהו כזה.
נשמתי את זה פנימה וזה התיישב לי ישר בקרקעית הקיבה, איפה שיש לי כאב קבוע כבר כמה שבועות.
הנשימה שלי הייתה יותר טובה כשקמתי - הכל כאילו נפתח. אולי בעצם לא כאילו...
היום עובר לי יחסית על מי מנוחות אבל יש בי עצבות ואני עם רוח נמוכה כזאת. מין סף בכי מתמיד.
אני מנסה לא לחשוש מהמפגש עם בתי אחר הצהריים. יש לי תוכנית לקחת אותה לגן משחקים ישר מהגן בלי
דיבורים מקדימים ומשם לאכול משהו קטן בארומה והביתה. קליל ובדרך כלל עובד.
אחרי כן יש לי שבת לבדי - זמן לנקות תרתי משמע...
עדיין, עצוב לי. אולי על איך שכעסתי כל כך הרבה זמן על כל מי ומה שרק אפשר. עלי, על אמא שלי, על העולם, על בעלי לשעבר
אני מבינה שיקח לי זמן לשחרר את כל הכעס הזה ובכוונתי לחזור הרבה פעמים על השאלה הזו עם הדיסק. נראה מה ייכתב לי בכל פעם.
חיבוק גדול והמון תודה."
עכשיו אסיים ואחתום בנימה אישית לחלוטין לאמא שלי, שהקדשתי לה את ספרי
אמא יקרה
תודה לך על כל מה שעשית למעני,
תודה לך שאת שומרת עליי ממקומך במרומים,בין המלאכים
אוהבת אותך
בתך הקטנה
רונית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה