אמא- גיליתי שאני ....אותך

אמא
מילה בת 3 הברות.מילה שטומנת בחובה הרבה יותר מ3 הברות.  עולם ומלואו. שורשים. אהבה, הזנה, קשר ....
מה אני עושה? אני מנסה לכתוב מה זה אמא??? ממש לא!!
התיישבתי אמש לכתוב את הבלוג הזה מתוך בעירה פנימית. הנושא הזה מופיע הרבה בחדר הטיפולים שלי וגם של הקולגות שלי: "הקשר שלי לאמא שלי".
משפטים כמו "הטענות שיש לי כלפי אמא שלי....",האבדן שלי-האבדן של אמי","הביקורתיות של אמא שלי", "אמא שלי הזניחה אותי", "אני מעריצה את אמא שלי",היכן היא היתה ,אמא שלי,כשכל זה קרה?" ,"אני לא סולחת לאמא שלי", "גיליתי שאני אוהבת את אמא שלי"...... משפטים כאלה ואחרים נשמעים הרבה בחדרי הטיפולים.
לאורך תקופה נפגשתי עם נשים באמצע החיים ,הבאות לאימון אישי,כדי לתקן דפוסים מתוך עולמן ו/או כדי לשנות משהו בפסיפס של חייהן. אצל זו החרדה מפעילה אותה באופן מאוד גלוי ואצל זו החרדה מסתתרת תחת ביקורתיות יתר,פדנטיות,החזקת שליטה ועוד דפוסים כאלה ואחרים שאיימו "לחרפן " אותה (במילים שלה).
לפעמים אנו מחזיקים בסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו ודואגים לרשת אותו,לצבוע אותו ולבנות סביבו תפאורה. הסיפור הזה תופס מימדים עצומים, משליך על החיים,על הבחירות שלנו בחיים, על מי שנמצא איתנו שם בחיים,לידינו ומסביבינו.
קורה לא אחת, כשמשהו "נשבר", כשיש טריגר לעבודה פנימית, להתבוננות פנימה ולשאילת שאלות ובכלל עצם הבאת סימן השאלה פנימה...אז בעצם מתחיל תהליך של "ריסוק" הסיפור האישי. נסדקת החומה שנבנתה ברוב עמל מסביב ללב,והכבידה עליו. בפיזיולוגיה ,לרקמה העוטפת את הלב קוראים פריקרדיום. ברפואה סינית ,לדוגמא, מכירים במצבים של הפרעות במערכת העיכול  למשל,על רקע נפשי -רגשי ואז הטיפול ייעשה דרך מארידיאן הפריקרדיום, להרגיע את הנפש תחילה.
החומה הזו,יש שאוחזים בה,מזינים אותה השכם וערב בתירוצים וסיפורים שונים ומאוד מוצדקים.... ורק כשיוצאים מתוך הסיטואציה, כשיכולים להיות בתוך ומחוץ לסיטואציה בו זמנית,אפשר לראות מה באמת קורה? קרה? למה....?
ולגלות סלחנות,לגלות אמפתיה כלפי האם.
כל פעם כשקורה תהליך כזה,כשנופלים האסימונים למאומנת והיא מצליחה לראות את אמה באור אחר ומצליחה להבין כי
" אמא שלי הקריבה את חייה למעני",או "את הנאותיה" ,או "את הגשמתה העצמית ", או ש"פשוט עשתה את המיטב שלה מתוך אהבה יחד עם קושי להראות את אותה אהבה",או "מתוך הישרדות בתקופות לא פשוטות של חייה".....
 כשהיא מצליחה לראות את העובדות , להבין את מקורן..... כשזה קורה
אני מרגישה  כאילו הואר החדר בתובנה המאוד משמעותית שחילחלה וחדרה פנימה ללב של זו שיושבת מולי....
השינויים לא מאחרים להגיע.אני יכולה לראות את העיניים החומלות,אני יכולה להרגיש את הלב שנפתח, את הסדקים שהחלו להווצר בחומה הבצורה.
הללוייה!
זה הרגע להביא את הרגש לידי מעשה ,לידי תיקון. כמה שזה מרגש אותי ומרחיב את לבי,כשאני רואה את השינויים
ביחס  אל האם ומשם בהרגשה הפנימית,בביטחון הפנימי, בתעוזה שמתבטאת בכוח לעשות דברים ,שקודם היה חשש אפילו לחשוב עליהם, ביציבה, בניצוץ שבעיניים ובכלל בהתנהלות היומיומית.
את הבלוג הזה חתמתי אמש בנימה אישית לאמא שלי  ובינתיים קיבלתי הבוקר מייל מרגש המשתף אותי בשינוי וברגשות שעלו בהמשך לאותם אסימונים מהדהדים ואני מביאה אותו כאן בשינויים קלים ובשמות בדויים:

"היי רונית,

הבטחתי לספר...

אמש ניסיתי לעשות מדיטציה עם הדיסק "ויהי אור" ו... נרדמתי.

אז הבוקר קמתי ועשיתי!!

נכתב לי "הסליחה בך" או "הסליחה בתוכך" משהו כזה.

נשמתי את זה פנימה וזה התיישב לי ישר בקרקעית הקיבה, איפה שיש לי כאב קבוע כבר כמה שבועות.

הנשימה שלי הייתה יותר טובה כשקמתי - הכל כאילו נפתח. אולי בעצם לא כאילו...

היום עובר לי יחסית על מי מנוחות אבל יש בי עצבות ואני עם רוח נמוכה כזאת. מין סף בכי מתמיד.

אני מנסה לא לחשוש מהמפגש עם בתי אחר הצהריים. יש לי תוכנית לקחת אותה לגן משחקים ישר מהגן בלי

דיבורים מקדימים ומשם לאכול משהו  קטן בארומה והביתה. קליל ובדרך כלל עובד.

אחרי כן יש לי שבת לבדי - זמן לנקות תרתי משמע...

עדיין, עצוב לי. אולי על איך שכעסתי כל כך הרבה זמן על כל מי ומה שרק אפשר. עלי, על אמא שלי, על העולם, על בעלי לשעבר 

אני מבינה שיקח לי זמן לשחרר את כל הכעס הזה ובכוונתי לחזור הרבה פעמים על השאלה הזו עם הדיסק. נראה מה ייכתב לי בכל פעם.

חיבוק גדול והמון תודה."

עכשיו אסיים ואחתום  בנימה אישית לחלוטין  לאמא שלי, שהקדשתי לה את ספרי 

"מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום"

אמא יקרה

תודה לך על כל מה שעשית למעני,

תודה לך שאת שומרת עליי ממקומך במרומים,בין המלאכים

אוהבת אותך

 בתך הקטנה

רונית

בין אין לאאוט עוברים מפלי רגשות

מכירים את זה ,את התחושה הזו  שזה בסדר... שאתם בנתיב הרצוי....ששומרים עליכם מלמעלה.....שהולך לכם....... ועוד כהנה ביטויים, וריגושים בתדר הזה ?
אז , זהו, שאני מסתובבת בימים אלה בהרגשה שאכן אני בנתיב הנכון מאוד ,אפילו...:)
2 רגעים אחרי שהספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום" יצא לאור, אני מוצאת את עצמי אוספת סיפורי מטופלות, סיפורים של תהליכים של מודעות ושינוי. אני מעודדת מאומנות ומאומנים שלי לכתוב לי , כך אני יכולה גם ללוות אותם מחוץ לחדר הטיפולים.
השבוע התחיל במייל שקיבלתי ממאומנת שלי ובו שיתפה אותי בתרגיל שנתתי לה לבצע , בעקבות עבודה עם קלפי מודעות,  של חיות ,"אנימל", מבית היוצר של איציק שמולביץ. המשימה היתה לבחור 5 חיות שילוו אותה בתהליך שבחרה "מסע למימוש אתגרי חייה " ו-5 חיות שבשום פנים ואופן לא תיקח. כמובן שבתהליך הזה היא התבוננה בקלפים, ציינה את התכונות של החיות והמאפיינים הבאים לידי ביטוי אצלהם וגם אצלה....... ומתוך העבודה הזו נתתי לה עבודת בית לנהל דיאלוג עם כל חיה וחיה שאינה לוקחת . התוצאה היתה מרגשת ביותר. פגשתי בחורה עם המון מודעות וראייה פנימית.בחורה שלוקחת אחריות על חייה  ומוכנה להביט ,ולשחרר את כל החלקים האפלים מתוכה. ובעצם השיתוף שלה מדבר בעד עצמו והריהו לפניכם לאחר שהוצאתי סימנים מזהים:

"מספר הארות ותובנות שעלו לי בדיאלוגים עם החיות הלא רצויות:

א. דרקון קומודו - "חייבת להודות שחיקיתי אותך לתקופה די ממושכת. כדי לשרוד. כנראה שבמצבים מסויימים אני פונה ל"יישום" שלך ועושה download כדי להתמודד....

                       תקופה ארוכה זינבתי בגלעד (שם בדוי)... לא התעמתתי איתו נכחה....לא הצלחתי לפתוח היכן שבאמת כאב... התנהלתי מתחת לפני השטח (בלית ברירה)....יש פה שיעור גדול עבורי,

                       על להיות אותנטית. לשים לב לדברים כשהם קורים (העיט), להבין מה הכי נכון עבורי (הפילה), לא לתת לדברים לפגוע בי (הדולפינה), לפעול מתוך עוצמה פנימית (הדובה)...

                       ואני מוסיפה כעת - לשמור על אצילות פנימית וזקיפות קומה (הסוסה) ולא להזדחל על האדמה ולזנב... להיות אמיתית בדברים שאני אומרת גם לעצמי וגם לאחרים.

ב. עקרב - ...אני עוקצת את עצמי...כל פעם הורגת את עצמי קצת... יש בי הרבה מאד דברים טובים...אם אמשיך לעקוץ את עצמי כך זה כאילו לא למדתי כלום... אני צריכה ללמוד למתוח ביקורת על

              דברים שאני עושה, אבל להתייחס אלי כאל אדם אהוב.

ג. צבוע - מלקט שאריות. שאריות של חיים. חי חיים של אחרים. מסתפק בברירות מחדל, אוכל ובורח. יש בך ממני לאורך כל חיי...אני מלקטת פירורים ואוכלת נבלות... מבססת את מעמדי כיועצת מתוך

             עסק שמישהי אחרת הקימה. זה לא לעיניין. הגיע הזמן שאפרוץ בזכות עצמי.

ד. תנין - ... אני די בשוק מהגילוי הזה. זו החיה הכי נאלחת ונתעבת בעיניי. אבל כן. גם אני לקחתי את הדברים הכי חשובים בחיים ומאחר שלא הצלחתי "ללעוס ולבלוע אותם", להכיל, להתמודד,

               פשוט משכתי אותם הכי עמוק שאפשר וקברתי בקרקעית. כעת הם צפים אחד אחד או הרבה יחד ואני מוצפת.... אני אלעס ואבלע את מה שהחיים יביאו לפתחי, אחד אחד, בקצב שלי ועד תום.

               ... זה הזמן למשוך מהמים ומהאדמה את כל מה שקברתי ושיקעתי שם. דבר דבר. לנקות ממנו את הבוץ ולבדוק מה ניתן לעשות איתו או בו.

ה. האלמנה השחורה - אני מודה שיש בי ממנה. אולי מרוב שלא התכוונתי להיות אכזרית לגברים בסוף הייתי אכזרית מאד. טוויתי סביבם קורי ידידות וחברות כשבעצם רציתי משהו אחר. רובם הצליחו לחמוק.

                              אם מישהו מוצא חן בעיני אני אעשה הכל כדי להגיע אליו גם אם זה במסווה של משהו אחר. וגם אם זה ברור לשנינו מהן כוונותיי האמיתיות... אני נוכחת שאני לא בוחלת בכלום...

                             כעת אני צועדת זקופה בדרך שלי ואם אפגוש פרטנר ראוי לצעידה משותפת ונהיה שנינו מעוניינים לאחד את הדרכים שלנו, זה יהיה במבט ברור נכחה ולא תוך שימוש בשום

                             מניפולציה. אני לא רוצה לנקוט בפעולות מאחורי הקלעים שיגרמו לו להופיע ולהתגלם מולי.

אז זהו. מכל הדיאלוגים האלה הבנתי שזחלתי הרבה זמן, או הלכתי שפופה. הסתפקתי במועט, בפירורי חיים של אחרים. חוויתי מעט מאד בעצמי ולא הייתי אמיתית לא איתי ולא עם הקרובים לי.

קשה להפנים את זה. אלו טקסטים שאצטרך לחזור אליהם מידי פעם לחידוד ההבנה וכדי לא לשכוח."

אלו דבריה של רחל (שם בדוי) ואני מרגישה כמי שמלווה אותה בדרכה , כי אסימונים נופלים , והדרך מתפתלת אך בהחלט נעשית ברורה לה יותר ויותר.

אז כמו שאמרתי בתחילה, כך התחיל לו השבוע ,והמשיך במתנות מן היקום וביומיים האחרונים אני מרגישה מוצפת מהכרה של עבודה שנעשתה  ובאה לידי ביטוי בראיון שערכו לי ומופיע ב מדריכים מומלצים להגשמה עצמית.
 וכאן אני הולכת לנוח, קצת , עד מחר בבוקר :))
מאחלת סו"ש נעים של אהבה עצמית וחברתית

רונית