ילדת מפתח......

אמא- גיליתי שאני ....אותך

אמא
מילה בת 3 הברות.מילה שטומנת בחובה הרבה יותר מ3 הברות.  עולם ומלואו. שורשים. אהבה, הזנה, קשר ....
מה אני עושה? אני מנסה לכתוב מה זה אמא??? ממש לא!!
התיישבתי אמש לכתוב את הבלוג הזה מתוך בעירה פנימית. הנושא הזה מופיע הרבה בחדר הטיפולים שלי וגם של הקולגות שלי: "הקשר שלי לאמא שלי".
משפטים כמו "הטענות שיש לי כלפי אמא שלי....",האבדן שלי-האבדן של אמי","הביקורתיות של אמא שלי", "אמא שלי הזניחה אותי", "אני מעריצה את אמא שלי",היכן היא היתה ,אמא שלי,כשכל זה קרה?" ,"אני לא סולחת לאמא שלי", "גיליתי שאני אוהבת את אמא שלי"...... משפטים כאלה ואחרים נשמעים הרבה בחדרי הטיפולים.
לאורך תקופה נפגשתי עם נשים באמצע החיים ,הבאות לאימון אישי,כדי לתקן דפוסים מתוך עולמן ו/או כדי לשנות משהו בפסיפס של חייהן. אצל זו החרדה מפעילה אותה באופן מאוד גלוי ואצל זו החרדה מסתתרת תחת ביקורתיות יתר,פדנטיות,החזקת שליטה ועוד דפוסים כאלה ואחרים שאיימו "לחרפן " אותה (במילים שלה).
לפעמים אנו מחזיקים בסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו ודואגים לרשת אותו,לצבוע אותו ולבנות סביבו תפאורה. הסיפור הזה תופס מימדים עצומים, משליך על החיים,על הבחירות שלנו בחיים, על מי שנמצא איתנו שם בחיים,לידינו ומסביבינו.
קורה לא אחת, כשמשהו "נשבר", כשיש טריגר לעבודה פנימית, להתבוננות פנימה ולשאילת שאלות ובכלל עצם הבאת סימן השאלה פנימה...אז בעצם מתחיל תהליך של "ריסוק" הסיפור האישי. נסדקת החומה שנבנתה ברוב עמל מסביב ללב,והכבידה עליו. בפיזיולוגיה ,לרקמה העוטפת את הלב קוראים פריקרדיום. ברפואה סינית ,לדוגמא, מכירים במצבים של הפרעות במערכת העיכול  למשל,על רקע נפשי -רגשי ואז הטיפול ייעשה דרך מארידיאן הפריקרדיום, להרגיע את הנפש תחילה.
החומה הזו,יש שאוחזים בה,מזינים אותה השכם וערב בתירוצים וסיפורים שונים ומאוד מוצדקים.... ורק כשיוצאים מתוך הסיטואציה, כשיכולים להיות בתוך ומחוץ לסיטואציה בו זמנית,אפשר לראות מה באמת קורה? קרה? למה....?
ולגלות סלחנות,לגלות אמפתיה כלפי האם.
כל פעם כשקורה תהליך כזה,כשנופלים האסימונים למאומנת והיא מצליחה לראות את אמה באור אחר ומצליחה להבין כי
" אמא שלי הקריבה את חייה למעני",או "את הנאותיה" ,או "את הגשמתה העצמית ", או ש"פשוט עשתה את המיטב שלה מתוך אהבה יחד עם קושי להראות את אותה אהבה",או "מתוך הישרדות בתקופות לא פשוטות של חייה".....
 כשהיא מצליחה לראות את העובדות , להבין את מקורן..... כשזה קורה
אני מרגישה  כאילו הואר החדר בתובנה המאוד משמעותית שחילחלה וחדרה פנימה ללב של זו שיושבת מולי....
השינויים לא מאחרים להגיע.אני יכולה לראות את העיניים החומלות,אני יכולה להרגיש את הלב שנפתח, את הסדקים שהחלו להווצר בחומה הבצורה.
הללוייה!
זה הרגע להביא את הרגש לידי מעשה ,לידי תיקון. כמה שזה מרגש אותי ומרחיב את לבי,כשאני רואה את השינויים
ביחס  אל האם ומשם בהרגשה הפנימית,בביטחון הפנימי, בתעוזה שמתבטאת בכוח לעשות דברים ,שקודם היה חשש אפילו לחשוב עליהם, ביציבה, בניצוץ שבעיניים ובכלל בהתנהלות היומיומית.
את הבלוג הזה חתמתי אמש בנימה אישית לאמא שלי  ובינתיים קיבלתי הבוקר מייל מרגש המשתף אותי בשינוי וברגשות שעלו בהמשך לאותם אסימונים מהדהדים ואני מביאה אותו כאן בשינויים קלים ובשמות בדויים:

"היי רונית,

הבטחתי לספר...

אמש ניסיתי לעשות מדיטציה עם הדיסק "ויהי אור" ו... נרדמתי.

אז הבוקר קמתי ועשיתי!!

נכתב לי "הסליחה בך" או "הסליחה בתוכך" משהו כזה.

נשמתי את זה פנימה וזה התיישב לי ישר בקרקעית הקיבה, איפה שיש לי כאב קבוע כבר כמה שבועות.

הנשימה שלי הייתה יותר טובה כשקמתי - הכל כאילו נפתח. אולי בעצם לא כאילו...

היום עובר לי יחסית על מי מנוחות אבל יש בי עצבות ואני עם רוח נמוכה כזאת. מין סף בכי מתמיד.

אני מנסה לא לחשוש מהמפגש עם בתי אחר הצהריים. יש לי תוכנית לקחת אותה לגן משחקים ישר מהגן בלי

דיבורים מקדימים ומשם לאכול משהו  קטן בארומה והביתה. קליל ובדרך כלל עובד.

אחרי כן יש לי שבת לבדי - זמן לנקות תרתי משמע...

עדיין, עצוב לי. אולי על איך שכעסתי כל כך הרבה זמן על כל מי ומה שרק אפשר. עלי, על אמא שלי, על העולם, על בעלי לשעבר 

אני מבינה שיקח לי זמן לשחרר את כל הכעס הזה ובכוונתי לחזור הרבה פעמים על השאלה הזו עם הדיסק. נראה מה ייכתב לי בכל פעם.

חיבוק גדול והמון תודה."

עכשיו אסיים ואחתום  בנימה אישית לחלוטין  לאמא שלי, שהקדשתי לה את ספרי 

"מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום"

אמא יקרה

תודה לך על כל מה שעשית למעני,

תודה לך שאת שומרת עליי ממקומך במרומים,בין המלאכים

אוהבת אותך

 בתך הקטנה

רונית

בין אין לאאוט עוברים מפלי רגשות

מכירים את זה ,את התחושה הזו  שזה בסדר... שאתם בנתיב הרצוי....ששומרים עליכם מלמעלה.....שהולך לכם....... ועוד כהנה ביטויים, וריגושים בתדר הזה ?
אז , זהו, שאני מסתובבת בימים אלה בהרגשה שאכן אני בנתיב הנכון מאוד ,אפילו...:)
2 רגעים אחרי שהספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום" יצא לאור, אני מוצאת את עצמי אוספת סיפורי מטופלות, סיפורים של תהליכים של מודעות ושינוי. אני מעודדת מאומנות ומאומנים שלי לכתוב לי , כך אני יכולה גם ללוות אותם מחוץ לחדר הטיפולים.
השבוע התחיל במייל שקיבלתי ממאומנת שלי ובו שיתפה אותי בתרגיל שנתתי לה לבצע , בעקבות עבודה עם קלפי מודעות,  של חיות ,"אנימל", מבית היוצר של איציק שמולביץ. המשימה היתה לבחור 5 חיות שילוו אותה בתהליך שבחרה "מסע למימוש אתגרי חייה " ו-5 חיות שבשום פנים ואופן לא תיקח. כמובן שבתהליך הזה היא התבוננה בקלפים, ציינה את התכונות של החיות והמאפיינים הבאים לידי ביטוי אצלהם וגם אצלה....... ומתוך העבודה הזו נתתי לה עבודת בית לנהל דיאלוג עם כל חיה וחיה שאינה לוקחת . התוצאה היתה מרגשת ביותר. פגשתי בחורה עם המון מודעות וראייה פנימית.בחורה שלוקחת אחריות על חייה  ומוכנה להביט ,ולשחרר את כל החלקים האפלים מתוכה. ובעצם השיתוף שלה מדבר בעד עצמו והריהו לפניכם לאחר שהוצאתי סימנים מזהים:

"מספר הארות ותובנות שעלו לי בדיאלוגים עם החיות הלא רצויות:

א. דרקון קומודו - "חייבת להודות שחיקיתי אותך לתקופה די ממושכת. כדי לשרוד. כנראה שבמצבים מסויימים אני פונה ל"יישום" שלך ועושה download כדי להתמודד....

                       תקופה ארוכה זינבתי בגלעד (שם בדוי)... לא התעמתתי איתו נכחה....לא הצלחתי לפתוח היכן שבאמת כאב... התנהלתי מתחת לפני השטח (בלית ברירה)....יש פה שיעור גדול עבורי,

                       על להיות אותנטית. לשים לב לדברים כשהם קורים (העיט), להבין מה הכי נכון עבורי (הפילה), לא לתת לדברים לפגוע בי (הדולפינה), לפעול מתוך עוצמה פנימית (הדובה)...

                       ואני מוסיפה כעת - לשמור על אצילות פנימית וזקיפות קומה (הסוסה) ולא להזדחל על האדמה ולזנב... להיות אמיתית בדברים שאני אומרת גם לעצמי וגם לאחרים.

ב. עקרב - ...אני עוקצת את עצמי...כל פעם הורגת את עצמי קצת... יש בי הרבה מאד דברים טובים...אם אמשיך לעקוץ את עצמי כך זה כאילו לא למדתי כלום... אני צריכה ללמוד למתוח ביקורת על

              דברים שאני עושה, אבל להתייחס אלי כאל אדם אהוב.

ג. צבוע - מלקט שאריות. שאריות של חיים. חי חיים של אחרים. מסתפק בברירות מחדל, אוכל ובורח. יש בך ממני לאורך כל חיי...אני מלקטת פירורים ואוכלת נבלות... מבססת את מעמדי כיועצת מתוך

             עסק שמישהי אחרת הקימה. זה לא לעיניין. הגיע הזמן שאפרוץ בזכות עצמי.

ד. תנין - ... אני די בשוק מהגילוי הזה. זו החיה הכי נאלחת ונתעבת בעיניי. אבל כן. גם אני לקחתי את הדברים הכי חשובים בחיים ומאחר שלא הצלחתי "ללעוס ולבלוע אותם", להכיל, להתמודד,

               פשוט משכתי אותם הכי עמוק שאפשר וקברתי בקרקעית. כעת הם צפים אחד אחד או הרבה יחד ואני מוצפת.... אני אלעס ואבלע את מה שהחיים יביאו לפתחי, אחד אחד, בקצב שלי ועד תום.

               ... זה הזמן למשוך מהמים ומהאדמה את כל מה שקברתי ושיקעתי שם. דבר דבר. לנקות ממנו את הבוץ ולבדוק מה ניתן לעשות איתו או בו.

ה. האלמנה השחורה - אני מודה שיש בי ממנה. אולי מרוב שלא התכוונתי להיות אכזרית לגברים בסוף הייתי אכזרית מאד. טוויתי סביבם קורי ידידות וחברות כשבעצם רציתי משהו אחר. רובם הצליחו לחמוק.

                              אם מישהו מוצא חן בעיני אני אעשה הכל כדי להגיע אליו גם אם זה במסווה של משהו אחר. וגם אם זה ברור לשנינו מהן כוונותיי האמיתיות... אני נוכחת שאני לא בוחלת בכלום...

                             כעת אני צועדת זקופה בדרך שלי ואם אפגוש פרטנר ראוי לצעידה משותפת ונהיה שנינו מעוניינים לאחד את הדרכים שלנו, זה יהיה במבט ברור נכחה ולא תוך שימוש בשום

                             מניפולציה. אני לא רוצה לנקוט בפעולות מאחורי הקלעים שיגרמו לו להופיע ולהתגלם מולי.

אז זהו. מכל הדיאלוגים האלה הבנתי שזחלתי הרבה זמן, או הלכתי שפופה. הסתפקתי במועט, בפירורי חיים של אחרים. חוויתי מעט מאד בעצמי ולא הייתי אמיתית לא איתי ולא עם הקרובים לי.

קשה להפנים את זה. אלו טקסטים שאצטרך לחזור אליהם מידי פעם לחידוד ההבנה וכדי לא לשכוח."

אלו דבריה של רחל (שם בדוי) ואני מרגישה כמי שמלווה אותה בדרכה , כי אסימונים נופלים , והדרך מתפתלת אך בהחלט נעשית ברורה לה יותר ויותר.

אז כמו שאמרתי בתחילה, כך התחיל לו השבוע ,והמשיך במתנות מן היקום וביומיים האחרונים אני מרגישה מוצפת מהכרה של עבודה שנעשתה  ובאה לידי ביטוי בראיון שערכו לי ומופיע ב מדריכים מומלצים להגשמה עצמית.
 וכאן אני הולכת לנוח, קצת , עד מחר בבוקר :))
מאחלת סו"ש נעים של אהבה עצמית וחברתית

רונית

 

 

לטלפן ליקום

קיבלתי טלפון היום מרגש ביותר. "שלום" היא אמרה לי,"זו את, רונית?" ומכאן השפה קלחה ,וכל סיפורה על כך שיש לה הכל ואין לה,על כך ש"כילדה הלכתי לאיבוד ומרגישה שאני משמרת את המקום הזה"... והשיחה המשיכה ,והמשיכה כשאני מקשיבה ומהדהדת מדי פעם ,שופכת אור  על אותם ניצוצות שקיימים בעולמה שיגדלו ויעצמו. הפער הזה הענק בין מה שיש לה, לכך שהיא מסתובבת בחיים "מסויטת", ניתן לצמצום.הביקורת העצמית שלה, האוטומט המאוד משוכלל שפיתחה מאז שזוכרת את עצמה והיא ממש לא צעירה ,בעלת משפחה ענפה ,ילדים ,נכדים, יכול בהחלט להשתתק ולהנמיך את הווליום שלו ע"י החיבור למה שיש, בלי לשקר את העצמי,רק להתבונן במה שיש , בקביעות, בהתמדה ולנשום את זה פנימה, להפנים את זה. במקרה שלה נדרשים תהליכים נוספים ,אשר שיקפתי לה במהלך השיחה.
 המרגש הוא שהשיחה נפתחה בזה שהספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום" כאילו נכתב בשבילה,כאילו בשמה....כ"כ התחברה לכתוב, לחלקים שונים כמו "להתיידד עם הפחד" , וגם ל"בין עצים וגבים עובר עמוד שדרה אחד" ...מרגישה כי באה לעולם נטולת שורשים ומצד שני מאוד התחברה לעץ הסקויה ,(ממש כמוני)שבציור לא מודע ציירה אותו כך,רחב ,גדול ,ענק וכמובן עם נוכחות שמצריכה שורשים מספיק עמוקים כדי להכיל אותו......
כ"כ מרגש אותי לדעת שהספר שכתבתי נוגע ...
מייד אח"כ קיבלתי טלפון נוסף מאישה חרדית שהספר "נפל לידיה " ופתח את מה שקשה לה לבלוע , את הטראומה שעברה,את המקום הקשה שנמצאת בו, הפרעות האכילה הקשות , הגירושין במגזר והנידוי,בחורה צעירה שכרגע נמצאת בחושך  המאיים מהחברה שבה היא חייה.
טלפון שהביא אותי שוב לרצון שאוכל לטפל ,לתמוך ולעזור לכאלה שאין ידם משגת לשלם עבור הטיפול. המקום של המטפלת שזו עבודתה ושכרה בצידה פוגש את המקום ההתנדבותי  והמשבצת הזו תפוסה.
כן, יש לי חלום שאוכל לטפל באותם מקרים שהידע והיכולות שלי יועילו להם מבלי לתת את הדעת לנושא השכר.
וכאן אני כנראה צריכה "לטלפן" ליקום , "אתה שומע, אני מבקשת ערוץ שפע כך שאוכל לתרום את חלקי ואת הנסיון והידע שצברתי לכל אותם אלה שידם אינה משגת אך מאוד זקוקים ..."

אז הנה, שלחתי, ביקשתי,מבקשת, אתה שומע????

כן, מחושך לאור, זה אפשרי

רגע של נחת

שלום לקוראיי
היום אני רוצה לפרגן לאדם מקצועי שערך לי ביקור בית מהסרטים, מרגש , מספק ומשמח אותי במיוחד

והעיתוי מדהים כי מחר ב07:00 ברשת א' תשודר התכנית "דפים למגירה" עם רונה גרשון ואני אהיה שם ,לראיון של שעה ובקישור הזה ,אפשר יהיה להכנס במשך 10 ימים לתכנית המוקלטת :)
אז בעצם התחלתי עם ההתרגשות הרבה שהסב לי ביקור הבית מהסרטים
מרוב התרגשות, נעלם לי אוצר המילים...אולי כי חלקו נמצא בכתבה ורובו בספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום"
כך או כך, זה ממש זה מה שרציתי להגיד, לפרגן לאיש שעשה את העבודה  הכ"כ מקצועית , תכנסו , תראו, תתרשמו ונראה לי כי תבקשו את שמו....:)

למה זואי ????

אז למה זואי ?
באחת מההשקות לספר החדש שלי "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום", נשאלתי :למה בחרת דווקא את זואי? ואני מניחה כי הכוונה היתה לשאול,למה מכל סיפורי המקרים שלך,בחרת דווקא אותה,ובמילים אחרות למה דווקא סיפור כל כך קשה של התעללות מינית  ואונס?
האמת ? שאלה מצוינת !
בהחלט יכולתי להביא את הסיפור של זו שהלכה עם "חצי בית מרקחת" בתיק באופן קבוע ולאחר מס' טיפולים הפסיקה ליטול כדורים ,ויותר חשוב, הפסיקה לסבול מכאבי ראש.
יכולתי להביא את הסיפור של זה שהפסיק לצלוע והחל ללכת יציב לאחר שטיפלתי בו ובסיפור כאבי הגב שלו.
יכולתי להביא גם את הסיפור של זו שהעיזה להתנתק ולצאת מנישואין אומללים שכללו אלימות קשה והתעללות נפשית רגשית,ויצאה לדרך חדשה תוך אמונה בעצמה מחד והשמת גבולות חדשים וברורים למה שאוהבת ומהותי לה  ומה שמפריע ולא מתאים לה, מאידך.
כן,יכולתי להביא גם את סיפורן של אלה שעשו תהליכים משמעותיים של חיזוק עצמי,אהבת עצמן וחיבור לעצמן ומהמקום הזה יכלו לעשות את השינוי המאוד משמעותי של צמצום הפער בין נשות הקרירה המאוד מצליחות לבין קשיי ההתמודדות עם המציאות בחיי היום-יום בתא המשפחתי.
אני מדברת על מקרים של "כמעט פירוק משפחתי" ,"פירוד זמני" או כוונה /רצון לפרק "ויהי מה".....
ומתוך העבודה האישית האינטנסיבית שנעשתה, השתנו דפוסים ,השתנו סדרי עדיפויות, חוזקה הזוגיות וחוזק הקשר המשפחתי מקצה לקצה.
אז כן יכולתי,אך בחרתי להשתמש במכתביה של זואי ובסיפור המקרה שלה מהסיבה הברורה ,כי זהו סיפור מובהק של יציאה מחושך לאור.
הסלוגן שלי הוא : מחושך לאור -הכל אפשרי, כוחות מסתדרים תוך כדי תנועה
מבחינתי גיהנום כזה שזואי עברה ,הוא החושך בהתגלמותו.
המכתבים שלה הם מכתבים אוטנטיים, ללא פילטר ! כתיבתה מדהימה ומרגשת,וניתן ללמוד ממנה המון על התהליך שעשתה,על התקשורת המילולית והלא מילולית,על יחסי מטפלת ומטופלת, ועל קשת הרגשות שעוברת המטופלת בתהליך... לא ניתקלתי במכתבים כאלה, אמיתיים באלה.
התנועה שעשתה בתהליך סזיפי ומשמעותי שנמשך כ-5 שנים, מחיים "ללא חיים", מבריחה לשתיה , לסמים או לעבודה סביב לשעון ,מנתק גופני לחיים עם כל המשמעות של "חיים"- לחוות,להרגיש, לכאוב, להאמין,לאהוב,לשמוח ,להתעצב...להעיז, לפרוץ.... חיים !!!
נראה לי ,שאני כבר לא צריכה להסביר למה דווקא זואי....
ואם כבר ,אז אפשר ללמוד מזואי, בהחלט אפשר.
אז תודה לשאלה שהזיזה אותי וגרמה לי לנוע ממקומי ,להתישב ולכתוב את הבלוג
ואם אתם תוהים אז גם כאן  תמצאו על הספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום"
בחנויות הספרים ובהפצה ישירה.
שבוע נפלא
רונית טסלר

בין תפילה להודייה עובר פס רחב של רגש

"רק תפילה אשא,הוי אלי,אלי,רק תפילה אשא...........

גם ברגע זה של הודייה ,של ברכה על ה"יש", תפילה אשא ...

תפילה דוממת, תפילה שקטה 

תפילה ודמעה בצידה

לב מתמלא בהמון אהבה

מכירים את זה?

אתם עושים הכל נכון,לפחות כמו שאתם חושבים ,מאמינים.מסדרים,מכינים, מתכווננים,מתאמצים או שלא... ובכל זאת, משהו מתעכב, משהו לא מתקדם, משהו לא הולך בקנה ישר עם הציפיות.
נכון,"ציפיות זה לכריות", ונכון "כגודל הציפיה כך גודל האכזבה",ובכל זאת...
זה לא קשור לידע, זה קשור להבנה....
לדברים יש קצב משל עצמם
וכאן נכנסת "כל עכבה לטובה" גם אם אני לא כ"כ רוצה או מסכימה
לפעמים הגוף מדבר, ואומר,רגע חכי, אל תעשי כלום,תנוחי מ....
לפעמים המוח רץ במהירות האור והגוף, בתנועת המנועלה... איזה תסכול....

זה קורה, ואם זה לא קרה, זה יקרה......
אז במה להאחז עכשיו? אולי לשחרר ?

אני יוצאת להליכה, מרשם בדוק להזזת הצ'י ,המחשבות,ומה שיבוא בעקבותיהן