להיות או לחדול...?

יום חמישי,שעת צהריים,אני קוראת פוסט על כתבה שתצא מחר,המדברת על אמן מצליח ביותר,עידן רייכל,שבעצם עם כל ההצלחה והשפע אינו מתחבר למה שעושים עם זה,אלא עסוק בשאלת המוות,בחושך...אני תקווה שזו רק הקדמה וכשאקרא את כל הכתבה שתתפרסם מחר אראה כי הבחור המוכשר הזה,נמצא באור, בחר בחיים מלאים חוויות ,כייף ורגשות ועד אז, נותר לי להתבונן בעניין הזה שחוזר ומגיע.פוגשת את זה בקליניקה שלי .מגיעים מטופלים,כרגע עולה לי בתודעה לפחות 2 מקרים שארעו לאחרונה,האחד כבן 50 נשוי עם ילדים,המעיד על עצמו כפוסט טראומה מזה שנים רבות(למעלה מ-30) וכל עיסוקו הוא בלהאשים את המדינה במצב שלו,ומדוע אינה משלמת על היותו אח שכול, מדוע רק הורים מקבלים קיצבה...וכל נסיון לקרב אותו לחיים,למה שיש לו,למשפחה,לילדים,לשמחה,וכיו"ב נתקל בסירוב חד משמעי.אין הוא רוצה,אין הוא מסוגל להנות כשהמדינה חייבת לשלם לו.....
המקרה השני,בחור המתקרב ל-60 רווק, הגיע עם תלונה פיזית המהווה סמפטום למצבו הכללי.במשך הפגישה לאחר שיתוף, עבודה פסיכותרפיסטית ביצירה והבעה נראה כי הבחור התחבר לרגע(ארוך...), למקום האופטימי,החיובי,לכוח,לאנרגיה .פניו השתנו ,הוארו והכי חשוב,הספטומים שבגללם הגיע לטיפול ,נעלמו לרגע........ואז , בלי להודיע,הופיע ה"אוטומט" ושוב, התחבר לקול המוריד,המדכא,הפסימי.......
לאיזה קול להקשיב? להיות או לחדול? זו באמת השאלה...
אם לחיות את החיים,אז תרתי משמע,בעוצמה,עם כל מה שהם מביאים איתם, בכל הצבעים וקשת הרגשות.זה לא אומר שאין נפילות,זה לא אומר שאין סיבות לדיכי,דכדוך,,ייאוש,אפטיות וכו.......
מה שאני אומרת ,שיש דרך לצאת משם מהמקום החשוך והנורא.הקצב יכול להיות לאט לאט,אוסף של צעדים קטנטנים שיביאו לתנועה רציפה ומשמעותית קדימה.
אני מאמינה בזה,מנסיוני הטיפולי והמקצועי זה אפשרי
שבת שלום
רונית