כן, מחושך לאור, זה אפשרי

רגע של נחת

שלום לקוראיי
היום אני רוצה לפרגן לאדם מקצועי שערך לי ביקור בית מהסרטים, מרגש , מספק ומשמח אותי במיוחד

והעיתוי מדהים כי מחר ב07:00 ברשת א' תשודר התכנית "דפים למגירה" עם רונה גרשון ואני אהיה שם ,לראיון של שעה ובקישור הזה ,אפשר יהיה להכנס במשך 10 ימים לתכנית המוקלטת :)
אז בעצם התחלתי עם ההתרגשות הרבה שהסב לי ביקור הבית מהסרטים
מרוב התרגשות, נעלם לי אוצר המילים...אולי כי חלקו נמצא בכתבה ורובו בספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום"
כך או כך, זה ממש זה מה שרציתי להגיד, לפרגן לאיש שעשה את העבודה  הכ"כ מקצועית , תכנסו , תראו, תתרשמו ונראה לי כי תבקשו את שמו....:)

למה זואי ????

אז למה זואי ?
באחת מההשקות לספר החדש שלי "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום", נשאלתי :למה בחרת דווקא את זואי? ואני מניחה כי הכוונה היתה לשאול,למה מכל סיפורי המקרים שלך,בחרת דווקא אותה,ובמילים אחרות למה דווקא סיפור כל כך קשה של התעללות מינית  ואונס?
האמת ? שאלה מצוינת !
בהחלט יכולתי להביא את הסיפור של זו שהלכה עם "חצי בית מרקחת" בתיק באופן קבוע ולאחר מס' טיפולים הפסיקה ליטול כדורים ,ויותר חשוב, הפסיקה לסבול מכאבי ראש.
יכולתי להביא את הסיפור של זה שהפסיק לצלוע והחל ללכת יציב לאחר שטיפלתי בו ובסיפור כאבי הגב שלו.
יכולתי להביא גם את הסיפור של זו שהעיזה להתנתק ולצאת מנישואין אומללים שכללו אלימות קשה והתעללות נפשית רגשית,ויצאה לדרך חדשה תוך אמונה בעצמה מחד והשמת גבולות חדשים וברורים למה שאוהבת ומהותי לה  ומה שמפריע ולא מתאים לה, מאידך.
כן,יכולתי להביא גם את סיפורן של אלה שעשו תהליכים משמעותיים של חיזוק עצמי,אהבת עצמן וחיבור לעצמן ומהמקום הזה יכלו לעשות את השינוי המאוד משמעותי של צמצום הפער בין נשות הקרירה המאוד מצליחות לבין קשיי ההתמודדות עם המציאות בחיי היום-יום בתא המשפחתי.
אני מדברת על מקרים של "כמעט פירוק משפחתי" ,"פירוד זמני" או כוונה /רצון לפרק "ויהי מה".....
ומתוך העבודה האישית האינטנסיבית שנעשתה, השתנו דפוסים ,השתנו סדרי עדיפויות, חוזקה הזוגיות וחוזק הקשר המשפחתי מקצה לקצה.
אז כן יכולתי,אך בחרתי להשתמש במכתביה של זואי ובסיפור המקרה שלה מהסיבה הברורה ,כי זהו סיפור מובהק של יציאה מחושך לאור.
הסלוגן שלי הוא : מחושך לאור -הכל אפשרי, כוחות מסתדרים תוך כדי תנועה
מבחינתי גיהנום כזה שזואי עברה ,הוא החושך בהתגלמותו.
המכתבים שלה הם מכתבים אוטנטיים, ללא פילטר ! כתיבתה מדהימה ומרגשת,וניתן ללמוד ממנה המון על התהליך שעשתה,על התקשורת המילולית והלא מילולית,על יחסי מטפלת ומטופלת, ועל קשת הרגשות שעוברת המטופלת בתהליך... לא ניתקלתי במכתבים כאלה, אמיתיים באלה.
התנועה שעשתה בתהליך סזיפי ומשמעותי שנמשך כ-5 שנים, מחיים "ללא חיים", מבריחה לשתיה , לסמים או לעבודה סביב לשעון ,מנתק גופני לחיים עם כל המשמעות של "חיים"- לחוות,להרגיש, לכאוב, להאמין,לאהוב,לשמוח ,להתעצב...להעיז, לפרוץ.... חיים !!!
נראה לי ,שאני כבר לא צריכה להסביר למה דווקא זואי....
ואם כבר ,אז אפשר ללמוד מזואי, בהחלט אפשר.
אז תודה לשאלה שהזיזה אותי וגרמה לי לנוע ממקומי ,להתישב ולכתוב את הבלוג
ואם אתם תוהים אז גם כאן  תמצאו על הספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום"
בחנויות הספרים ובהפצה ישירה.
שבוע נפלא
רונית טסלר

בין תפילה להודייה עובר פס רחב של רגש

"רק תפילה אשא,הוי אלי,אלי,רק תפילה אשא...........

גם ברגע זה של הודייה ,של ברכה על ה"יש", תפילה אשא ...

תפילה דוממת, תפילה שקטה 

תפילה ודמעה בצידה

לב מתמלא בהמון אהבה

מכירים את זה?

אתם עושים הכל נכון,לפחות כמו שאתם חושבים ,מאמינים.מסדרים,מכינים, מתכווננים,מתאמצים או שלא... ובכל זאת, משהו מתעכב, משהו לא מתקדם, משהו לא הולך בקנה ישר עם הציפיות.
נכון,"ציפיות זה לכריות", ונכון "כגודל הציפיה כך גודל האכזבה",ובכל זאת...
זה לא קשור לידע, זה קשור להבנה....
לדברים יש קצב משל עצמם
וכאן נכנסת "כל עכבה לטובה" גם אם אני לא כ"כ רוצה או מסכימה
לפעמים הגוף מדבר, ואומר,רגע חכי, אל תעשי כלום,תנוחי מ....
לפעמים המוח רץ במהירות האור והגוף, בתנועת המנועלה... איזה תסכול....

זה קורה, ואם זה לא קרה, זה יקרה......
אז במה להאחז עכשיו? אולי לשחרר ?

אני יוצאת להליכה, מרשם בדוק להזזת הצ'י ,המחשבות,ומה שיבוא בעקבותיהן

בשנה זו אני בוחרת ב"יש"!!!!

"יש לי הכל ואין לי כלום",כך היא אמרה לי במהלך הפגישה..הוא הגיע, כמו אחד שהולך קדימה וכל האנרגיה שלו הולכת אחורה, מכירים את זה ? "אני לא יכול לשמוח.יש לי משפחה,יש לי עבודה ואני לא יכול...... " מדוע? אני שואלת,"כי אני לא יכול, אני מרגיש תקוע....."
הסיפורים משתנים,הדמויות משתנות,התפאורה שונה,אך הדפוס חוזר על עצמו יותר ויותר פעמים.ההתקעות בסיפורים האישיים,ההתקעות בעבר,האמונות הפנימיות המחלישות ומדכאות...כל אלה ועוד מביאים לסיטואציות שבהן האדם מביט יותר מדי פעמים ביום,בשבוע, בחודש ולאורך שנים ארוכות במה שאין לו ,במה שחסר לו.
החוסר הזה יכול להיות חומרי,יכול להיות רגשי ו/או גם וגם.הביטוי לכך בגופנפש הוא בספטומים גופנייםו/או רגשיים,התנהגותיים  כגון : כאבי ראש חוזרים ונשנים, כאבי גב , סחרורות ,עייפות וחולשה עד לחדלון,דיכי,דכאון ,כעסים תכופים,חרדה , חוסר ענין ,אפטיות ,קשיי נשימה ,השמנה , מע' חיסונית חלשה ועוד....
המשמעות היא שהאדם נמצא בסטרס מתמשך.כתבתי על כך,הרציתי על כך אפילו הכנתי רשימת טיפים "רשימת הסופרמרקט של רונית" כך אני קוראת לזה "כיצד להשתחרר מהסטרס"
להסיט את המבט אני אומרת.להביא את כל האורות של חברת החשמל למקום אחר, אל ה"יש".
במקום "לחפור" באין ,במקום להתחפר ב"בור", יש וכדאי להעתיק את המודעות למה שיש בחיים, לדברים הקטנים ולדברים הגדולים.אין זה משנה.הקטנים עושים את הגדולים ,בסופו של דבר.
יהיו שיגידו לי "את חושבת שזה כ"כ פשוט? זה קשה ".כאן אני אומרת,בואו נתחיל עם המילים שאנחנו בוחרים להתבטא בהם בחיים. בואו נחליף את המילה "קשה" במילה "לא קל" ,כי בעצם,תת המודע והיקום שומעים את המילה "קל" וכך נוצרת התנועה לשם ....:)
הרגלים לא קל לשנות.הרגלים נוטים לחזור על עצמם ובמיוחד בתהליך של שינוי ויצירת מודעות,אלא שברגע שיש נחישות ורצון לשינוי,זה אפשרי.צעד צעד.ממש.צעד אחר צעד, זה הקצב.
התייחסתי לזה גם בלהיות או לחדול...?
העיסוק שלי הוא להביא לשינוי ,להעצים את אלה שבוחרים לצאת מהחושך לכיוון האור ויפה שעה אחת קודם.
גם בשדה קוצים יש פרחים,גם השמש מאירה מבעד לעננים. גאות ושפל באים במחזוריות.מילת מפתח לחיים היא "זה זמני".זהו קוד שיכול להיטיב בנקודות הנמוכות  של החיים,לזכור כי הכל יחסי, זמני.גם אנחנו כאן על הפלנטה זמניים ובתוך כל זה ליצור את השגרה הנעימה,את השגרה המשמחת,את השגרה שנותנת את הבטחון.איך?
כך- מה שמכעיס/מוריד/מלחיץ/מדכא -  out
מה שמשמח/מטיב/מחזק/מפרגן  -  in
כך צעד אחר צעד אפשר ליצור את מה שנכון לנו
כמה שנכון לנו
ועם מי שנכון לנו.
מאחלת
שנה טובה

פרידה מדודי

היום נפרדתי מידיד יקר,חבר לריקודים,ריקודי עם,שהלך לעולמו אחרי מחלה קשה אשר הכניעה אותו.
דודי יקר, העיניים הכחולות ופרצופך המחייך מלווים אותי מהרגע ששמעתי אתמול כי אתה כבר אינך,אינך כאן איתנו. לא הספקתי להפרד ממך בחייך. נעמת לי  מאוד  כבן זוג לריקודים, נעמה לי מאוד אהבתך לאישתך היפיפיה. נעמו לי הליכותיך.היום חשבתי לעצמי איך היית רוצה לציין את לכתך מהחיים. אולי בשירת ארץ ישראל, אולי בריקודים של חברים ,אך לא זה ולא זה איפיינו את לוויתך.הרבה ,הרבה עצב,הרבה ,הרבה כאב ,היו שם. אתה חסר.אתה תחסר.
 מאחלת לך כי תצטרף למלאכים. יהי זכרך ברוך.