בשנה זו אני בוחרת ב"יש"!!!!

"יש לי הכל ואין לי כלום",כך היא אמרה לי במהלך הפגישה..הוא הגיע, כמו אחד שהולך קדימה וכל האנרגיה שלו הולכת אחורה, מכירים את זה ? "אני לא יכול לשמוח.יש לי משפחה,יש לי עבודה ואני לא יכול...... " מדוע? אני שואלת,"כי אני לא יכול, אני מרגיש תקוע....."
הסיפורים משתנים,הדמויות משתנות,התפאורה שונה,אך הדפוס חוזר על עצמו יותר ויותר פעמים.ההתקעות בסיפורים האישיים,ההתקעות בעבר,האמונות הפנימיות המחלישות ומדכאות...כל אלה ועוד מביאים לסיטואציות שבהן האדם מביט יותר מדי פעמים ביום,בשבוע, בחודש ולאורך שנים ארוכות במה שאין לו ,במה שחסר לו.
החוסר הזה יכול להיות חומרי,יכול להיות רגשי ו/או גם וגם.הביטוי לכך בגופנפש הוא בספטומים גופנייםו/או רגשיים,התנהגותיים  כגון : כאבי ראש חוזרים ונשנים, כאבי גב , סחרורות ,עייפות וחולשה עד לחדלון,דיכי,דכאון ,כעסים תכופים,חרדה , חוסר ענין ,אפטיות ,קשיי נשימה ,השמנה , מע' חיסונית חלשה ועוד....
המשמעות היא שהאדם נמצא בסטרס מתמשך.כתבתי על כך,הרציתי על כך אפילו הכנתי רשימת טיפים "רשימת הסופרמרקט של רונית" כך אני קוראת לזה "כיצד להשתחרר מהסטרס"
להסיט את המבט אני אומרת.להביא את כל האורות של חברת החשמל למקום אחר, אל ה"יש".
במקום "לחפור" באין ,במקום להתחפר ב"בור", יש וכדאי להעתיק את המודעות למה שיש בחיים, לדברים הקטנים ולדברים הגדולים.אין זה משנה.הקטנים עושים את הגדולים ,בסופו של דבר.
יהיו שיגידו לי "את חושבת שזה כ"כ פשוט? זה קשה ".כאן אני אומרת,בואו נתחיל עם המילים שאנחנו בוחרים להתבטא בהם בחיים. בואו נחליף את המילה "קשה" במילה "לא קל" ,כי בעצם,תת המודע והיקום שומעים את המילה "קל" וכך נוצרת התנועה לשם ....:)
הרגלים לא קל לשנות.הרגלים נוטים לחזור על עצמם ובמיוחד בתהליך של שינוי ויצירת מודעות,אלא שברגע שיש נחישות ורצון לשינוי,זה אפשרי.צעד צעד.ממש.צעד אחר צעד, זה הקצב.
התייחסתי לזה גם בלהיות או לחדול...?
העיסוק שלי הוא להביא לשינוי ,להעצים את אלה שבוחרים לצאת מהחושך לכיוון האור ויפה שעה אחת קודם.
גם בשדה קוצים יש פרחים,גם השמש מאירה מבעד לעננים. גאות ושפל באים במחזוריות.מילת מפתח לחיים היא "זה זמני".זהו קוד שיכול להיטיב בנקודות הנמוכות  של החיים,לזכור כי הכל יחסי, זמני.גם אנחנו כאן על הפלנטה זמניים ובתוך כל זה ליצור את השגרה הנעימה,את השגרה המשמחת,את השגרה שנותנת את הבטחון.איך?
כך- מה שמכעיס/מוריד/מלחיץ/מדכא -  out
מה שמשמח/מטיב/מחזק/מפרגן  -  in
כך צעד אחר צעד אפשר ליצור את מה שנכון לנו
כמה שנכון לנו
ועם מי שנכון לנו.
מאחלת
שנה טובה

פרידה מדודי

היום נפרדתי מידיד יקר,חבר לריקודים,ריקודי עם,שהלך לעולמו אחרי מחלה קשה אשר הכניעה אותו.
דודי יקר, העיניים הכחולות ופרצופך המחייך מלווים אותי מהרגע ששמעתי אתמול כי אתה כבר אינך,אינך כאן איתנו. לא הספקתי להפרד ממך בחייך. נעמת לי  מאוד  כבן זוג לריקודים, נעמה לי מאוד אהבתך לאישתך היפיפיה. נעמו לי הליכותיך.היום חשבתי לעצמי איך היית רוצה לציין את לכתך מהחיים. אולי בשירת ארץ ישראל, אולי בריקודים של חברים ,אך לא זה ולא זה איפיינו את לוויתך.הרבה ,הרבה עצב,הרבה ,הרבה כאב ,היו שם. אתה חסר.אתה תחסר.
 מאחלת לך כי תצטרף למלאכים. יהי זכרך ברוך.

הימלאיה עדיין נושמת

חזרתי.כבר מספר ימים שאני כאן בארצינו,עם החדשות ,האוהלים , מעצרים וסיפורים...מסרבת להתקרקע.ממש לא מתאמצת. זורמת.... הודו זה כאן :)
לחצות את ההימלאיה אינו עניין של מה בכך, לראות את הדאלי לאמה, מקרוב,לחוש בקדושתו,גם זה לא קורה כל יום ולא יומיים.להפקיר את גופי ונפשי בידיו של נהג הודי המחובר לצפצפה ולנוהל שיירה,גם זה לא ברור מאליו.
כן אפשר להבין. היה זה הטיול,בהא הידיעה.המון עוצמה פגשתי שם,בהרי ההימלאיה, עוצמה של טבע,של צבעים,מים זורמים.אפרופו מים ,אפשר להגדיר את החוויה בכללותה ,ביסוד המים.יש להם הרבה מים,במונחים שלא נבין לעולם, נהרות שוצפים בזרימתם, הרים מושלגים ,מים בכל פינה,רחוב,סמטה,מעבר...מים ובכל זאת , הלכלוך פושט ומתפשט בכל ,יש הפסקת מים, בעיות ניקוז מים, שטפונות מים, מים קרים...כך סובב לו הגלגל סביב המים,אסור לשתות מן המים. מים קרים.....מצאתי עצמי מתקלחת באוהל, 3 מעלות, והמים הזורמים? מקנקן שבארצינו משמש ללימונדה....למתוח את גבולות היכולת האישית,הרגשית, ההשרדותית...מדהים וראה זה פלא, המים הספיקו ...לישון ולסמוך על הנהגים, להתחבר כמעט מיידית ל"זמן הודו".אמרו  שתי דקות? התכוונו בין עשרים לשעתיים, אמרו חמש דקות? זה כבר תלוי.......
הפרות ברחובות,הכלבים המשוטטים, הקופים המשחקים ואיה החתולים? תעלומה שטרם פתרנו.
החיוך והרצון לעשות למען, לעזור,להושיט, נעם לנו מאוד .חבל לאדק והמצ'וויל פראדש. הנהג המקסים שתבע סלוגן, בכל פעם שעצרה שיירת הג'יפים: "maybe fhoto mabe toylet" , נפלא !!!!
צילמתי, וצילמתי,וצילמתי וברגע אחד,לא ברור נעלמה המצלמה על כל 300+ תמונותיה,ותגובתי היתה,ברוח הודו.

חוויות לרוב,טרנספורמציה בגג העולם, כמו שהרגשתי רגע לפני.נופים מ ד ה י מ י ם . הירוק, המים,ההרים  נעמו לי מאוד, מאוד.

טרנסופרמציה בגג העולם

היי.מכירים את זה, שאתם עומדים לפני אירוע כלשהו ואתם יודעים שיש בו משהו אך אינכם יכולים להגדיר את זה? אז ככה, אני נוסעת .לאן ? להודו. רגע לפני ,מרגישה צורך להדהד את מחשבותיי ,רגשותיי.שואלים אותי ,מתרגשת? הכל מוכן? מה יש לך לעשות שם? ועוד כהנה וכהנה שאלות,ויש כאלה שגם מביעים דיעה לגבי המסלול,לגבי מזג האויר,לגבי החברה ואתם בטח מכירים את זה..... 

אז אני נוסעת.טיול נשים ,שהפך להיות טיול שטח עם קצת ,קצת גברים שנוספו לנשותיהם.ההרגשה שלי?שאני עסוקה כעת לסגור קצוות למה שנשאר מאחוריי.פה ושם מסתנן לו רגש של התרגשות, סקרנות וידיעה פנימית  שיש בטיול הזה המון כוח.תקראו לזה טרנספורמציה,תקראו לזה אינסטלציה.כך או כך זה יהיה נכון. אני דוגלת בשימוש בטבע כדי להזיז את התנועה בחיים. להגיע לגג העולם, לחצות את ההימלאיה, לנשום את זה,לחוות את זה ואז בהחלט ניתן לתרגם את התחושה הזו לחיים,כאן,עכשיו, במקום שאני חייה בו.

אז זהו, רגע לארוז,לוקחת איתי את המחברת היפה שקניתי במיוחד, את הצבעים והגליונות וכמובן את המצלמה שתנציח את הגוונים,הרשמים והחוויות

מאחלת שבוע נפלא

ונתראה בבלוג הבא :)

להיות או לחדול...?

יום חמישי,שעת צהריים,אני קוראת פוסט על כתבה שתצא מחר,המדברת על אמן מצליח ביותר,עידן רייכל,שבעצם עם כל ההצלחה והשפע אינו מתחבר למה שעושים עם זה,אלא עסוק בשאלת המוות,בחושך...אני תקווה שזו רק הקדמה וכשאקרא את כל הכתבה שתתפרסם מחר אראה כי הבחור המוכשר הזה,נמצא באור, בחר בחיים מלאים חוויות ,כייף ורגשות ועד אז, נותר לי להתבונן בעניין הזה שחוזר ומגיע.פוגשת את זה בקליניקה שלי .מגיעים מטופלים,כרגע עולה לי בתודעה לפחות 2 מקרים שארעו לאחרונה,האחד כבן 50 נשוי עם ילדים,המעיד על עצמו כפוסט טראומה מזה שנים רבות(למעלה מ-30) וכל עיסוקו הוא בלהאשים את המדינה במצב שלו,ומדוע אינה משלמת על היותו אח שכול, מדוע רק הורים מקבלים קיצבה...וכל נסיון לקרב אותו לחיים,למה שיש לו,למשפחה,לילדים,לשמחה,וכיו"ב נתקל בסירוב חד משמעי.אין הוא רוצה,אין הוא מסוגל להנות כשהמדינה חייבת לשלם לו.....
המקרה השני,בחור המתקרב ל-60 רווק, הגיע עם תלונה פיזית המהווה סמפטום למצבו הכללי.במשך הפגישה לאחר שיתוף, עבודה פסיכותרפיסטית ביצירה והבעה נראה כי הבחור התחבר לרגע(ארוך...), למקום האופטימי,החיובי,לכוח,לאנרגיה .פניו השתנו ,הוארו והכי חשוב,הספטומים שבגללם הגיע לטיפול ,נעלמו לרגע........ואז , בלי להודיע,הופיע ה"אוטומט" ושוב, התחבר לקול המוריד,המדכא,הפסימי.......
לאיזה קול להקשיב? להיות או לחדול? זו באמת השאלה...
אם לחיות את החיים,אז תרתי משמע,בעוצמה,עם כל מה שהם מביאים איתם, בכל הצבעים וקשת הרגשות.זה לא אומר שאין נפילות,זה לא אומר שאין סיבות לדיכי,דכדוך,,ייאוש,אפטיות וכו.......
מה שאני אומרת ,שיש דרך לצאת משם מהמקום החשוך והנורא.הקצב יכול להיות לאט לאט,אוסף של צעדים קטנטנים שיביאו לתנועה רציפה ומשמעותית קדימה.
אני מאמינה בזה,מנסיוני הטיפולי והמקצועי זה אפשרי
שבת שלום
רונית

מנדלות לתיעול הרגשות

מכירים את זה...שהרגשות מציפים,עולים ויורדים כמו מגלשת גבהים  ומה לעשות,לא תמיד אפשר לעשות,לא תמיד אפשר להוציא,או שיש הרגשה שאם זה יצא כאן ועכשיו אי אפשר לעצור את המפל......או אז, אם ממש לא בא ללכת את זה ,לדבר את זה , אני פשוט מציירת את זה

ואני נדהמת כל פעם מחדש איך מתוך דמעה ענקית יוצאת אהבה קסומה מלאת צבעים, איך מתוך עצב או כעס נוצרת תנועה וצמיחה....

אני פשוט אוהבת את זה , את הטרנספורמציה הבריאה הזו

שבוע טוב

גדרות ומה שביניהן

המאמר כבר פורסם ב"נומיינד",26.6.11 ,מקבלת תגובות ואני אוהבת את זה ,מי לא....?! אני אוהבת את זה שהמסרים שלי והמאמרים שלי מהדהדים,מפעילים את הקורא.זה בעצם חלק ממה שהניע אותי לשבת ולכתוב את הספר שלי(שבקרוב ייצא לאור).ההתרגשות באויר,  אני מחכה  בכליון עיניים להחזיק ביד את הבייבי שלי ובמקרה זה אני לא מדברת על אלה שילדתי פיזית וגידלתי(3 בנות מקסימות)....

אז כמו שאת/ה שם/ה לב\אני בהתחדשות,דברים קורים,וזה יופי.אוהבת את התנועה, את השינוי,את הגיוון בתוך השגרה של החיים.
להזיז את הצ'י, לנוע,להתנועע....
סו"ש נעים שיהיה לכולנו